דף יזכור לחברים ולמי שכבר לא איתנו
................................................................................................................
תלי תשבי
תלי נפטר באוגוסט 2021 לאחר מאבק קשה וארוך במחלה קשה .
בשנה האחרונה לחייו הוא התראיין מדי חודש והעלה 12 שיחות שהן סיפור חייו. זו הייתה מעין הקדמה לאוטוביוגרפיה שהוא התכוון לכתוב אבל הוא לא הספיק לעשות זאת. תלי התכוון לערוך את השיחות האלה וביקש שלא אשתף את הקישור שהוא שלח לי ולכן אני מכבד את בקשתו ולא מעלה אותו כאן.
שמרנו על קשר לאורך השנים גם איתו גם עם אוריה אשתו וגם עם אימו אסתר שהייתה חברה טובה של אמי.
התמונה הזאת שהוא שלח לי היא מיום הולדתו השני אני יושב בראש השולחן.
התמונה הזאת היא ממסיבת יום הולדת 60 שלו
הדר בן שדה
היום הייתה הלוויה של הדר. לפני שבועיים היא ארחה והנחתה בביתה ברחובות ערב ספרותי בנושא צילום.
הדר הייתה בת 51 בריאה יפה וקורנת , ואיש מאתנו לא העלה בדעתו שיום לאחר המפגש היא תחלה בשבץ מוחי קטלני.
אנחנו המומים ומאוד עצובים.
כמנחה של הערב היא סיכמה את מה שכולנו הקראנו, ועל הספר שהיא עצמה בחרה היא כתבה : אני הקראתי מתוך הספר שיחות עם חברים מאת סאלי רוני קטע שמתאר את הפער בין הדימוי המועבר בתמונה לבין המציאות כפי שחוותה אותה הדמות המצולמת בזמן הצילומים. היא סיימה את דבריה בשאלה: האם הצלם בורא מציאות משלו? או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה?
כפי שאני עושה מדי פעם, צילמתי באותו הערב למזכרת את הדר ואת שאר המשתתפים, ולגודל הכאב אני מניח שזאת הייתה התמונה האחרונה שלה. כשאני חוזר לשאלתה: האם הצלם בורא מציאות משלו או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה, אני מהרהר על כך, שאולי השאלה הזאת שלה יכולה בעצם להישאל עלי שצילמתי אותה מבלי דעת בפעם האחרונה ועל הצילום הזה.
רולאן בארת בספרו מחשבות על צילום אומר: אחוז אימה אני מבחין בעתיד עבָרי =עתיד שהיה בעבר- שהמוות חוללו. התצלום בהציגו לפני את העבר המוחלט של התמונה מוסר לי את המוות העתיד לבוא. עמ' 97
זה סיכום סרף הצילום 3/3/2021 של הדר
כאלפיים וחמש-מאות שנים מאז אמר קונפוציוס כי '' תמונה שווה אלף מילים'' התכנסנו לסרף בנושא צילום.
מידד, המקצוען שביננו, פתח בקטע מתוך אתי החיים משחק הרבה /גרוסמן ותיאר לנו את הפאן הוידאו-תרפי של המסע המשפחתי שערכו שלוש הנשים שבספר, אשר שיאו באובדן כל הצילומים עם נפילת המצלמה מהצוק.
נושא הדיבור מול מצלמה השומעת ורואה הכל, חזר ועלה שוב ושוב בהמשך הערב.
טלי המשיכה עם קטע מתוך כריסטוס של דגים / יואל הופמן בו מתאר המספר את תמונתו הראשונה אשר צולמה כשהיה תינוק. התמונה מתארת דברים שכבר אינם קיימים – התינוק ההוא כבר הפך לאיש, הצעצוע בו שיחק כבר לא קיים וכו'. האם תמונה לוכדת רגע בזמן? או שמא כיוון שכל הדברים שבה אינם קיימים לא ניתן באמת, אפילו לא באמצעות צילום, ללכוד רגע בזמן?
לימור קראה קטע מתוך הנערה מברוקלין / גיום מוסו בו אב מספר על תחושותיו בהתבוננו בתצלומים הגורמים לו לחוש בעיקר תחושת החמצה נוראה על מה שהיה ולא יהיה עוד. המספר מתייחס לעדשת המצלמה כאל קנה רובה המכוון מולו! זו כמובן התייחסות קיצונית מאוד לצילום כזרז (טריגר) מחשבתי במוחו של המתבונן בתמונה.
אני, הדר, קראתי מתוך שיחות עם חברים / סאלי רוני, קטע המתאר את הפער בין הדימוי המועבר בתמונה לבין המציאות כפי שחוותה אותה הדמות המצולמת בזמן הצילומים.
האם הצלם בורא מציאות משלו? או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה?
ניצן המשיך עם קטע מהספר הנערה מהדואר / שטפן צוויג ובו הגיבורה נזכרת בתמונת עצמה (תמונה במוחה, לא צילום פיסי) כילדה שמחה ומאושרת. שימוש בתמונות, אמיתיות או מדומינות, כדי לברוא במחשבה עולם טוב ונעים יותר!
יעל החזירה אותנו אל עולם הצילום עם שני קטעים מתוך חדר חושך / יעל שכנאי אשר העלו את השאלות האם הצלם הוא אמן? ומה לגבי צלם אשר לא מפתח את התמונות שצילם? ומדוע בכלל לצלם אם לא מתכוונים לפתח את התמונות? שאלות מרתקות שאין עליהן תשובה.
נאוה קראה מתוך הספר למטיס יש את השמש בבטן /יהודית קציר; האחד עסק בתמונה של הגיבורה שמאהבה צילם בפריז. הגיבורה הרגישה שיצאה אהובה ויפה בתמונה. אך בזכות מי? העדשה? הצלם האוהב? ומה תפקיד המצטלם בהצלחת התמונה?
חתם את הערב אבירם עם אלבום ניצחון בהוצאת משרד הביטחון, אשר ראה אור בשנת 1968 ובו רואים כיצד פועל הצילום בשירות המדינה, את החיבור בין צילומים לטקסטים מלווים וגם... את התצלומים שכלל לא נכללו בספר.
שאלנו הרבה שאלות, מובן שלא הסכמנו על התשובות...
תודה לכל המשתתפים על ערב מעניין!
שפי שפס
שפי היה הבעלים של חברת כח האדם קינן שפי. כשהוקם ערוץ הקניות הם ביקשו ממנו למיין להם את המועמדים הבכירים.
שפי ראיין אותי, ובעקבות ההמלצה שלו התקבלתי לתפקיד מנהל הכספים של הערוץ.
כמה שנים לאחר מכן עבדתי בחברת ג'טרוניקס בהרצליה שהייתה ממוקמת באותו הבניין של קינן שפי, וכשנפגשנו במעלית
הפכנו לחברים. במשך הזמן גם התידדנו עם מרים רעייתו שבתמונה על ידו.
כשקרה האסון שבו איבדנו את עמית , שפי ספד לו והקריא את השיר שבר ענן שהוא כתב (העליתי את השיר בדף של עמית).
עם הזמן התברר ששפי הוא לא רק איש עסקים ופסיכולוג אלא גם משורר וסופר. אפשר לקרוא עליו ועל יצירותיו כאן:
איתן לב
איתן היה המנכ"ל של משאבות סלע בבית שמש והוא קיבל אותי להיות מנהל הכספים של החברה. איתן גר אז ברחובות והתידדנו גם בזוגות כשהוא היה עם חיה, וכשהם התגרשו אז היינו מיודדים גם עם נאוה פאוסט שבתמונה על ידו. עם הזמן הכרתי לאיתן את שפי שכתבתי דברים לזכרו בדף הזה, והקשר הזה היה חשוב לשניהם, ובשלב מסוים הבאתי את איתן לעבוד כמנהל השיווק בציון טקסטיל אצל שמריהו שנקר שאני כותב עליו כאן בהמשך.
דברים שאמרתי בלוויה של שמריהו שנפטר בספטמבר
2018
בשמריהו ראיתי דמות אב. כשהייתי בחור צעיר
בוסרי וחסר ניסיון לחלוטין שמריהו לקח אותי להיות מנהל הכספים שלו בציון טקסטיל המפעל
שהוא הקים וניהל בירושלים. שמריהו היה איש
קשה שדרש הרבה מהעובדים שלו, אבל בראש
ובראשונה גם דרש מעצמו. הוא האמין בי ונתן לי ללמוד ולטעות. אחרי ארבע שנים עזבתי אותו
ועברתי להיות מנהל הכספים של מפעל בבית שמש, ואחרי שעבדתי שם שמונה שנים שמריהו
ביקש ממני לחזור "הביתה" כי הוא תכנן מהלכים גדולים ודרמטיים למפעל שלו ורצה שאהיה איתו . שמחתי לחזור אליו ועבדתי
איתו ועם בן עוד ארבע שנים שהיו השנים שבהם הגעתי להישגים הכי גדולים שהיו לי בתחום
המקצועי שלי. ציון טקסטיל היה מפעל משפחתי של משפחת שנקר, ושמריהו ואליס אשתו אהבו
אותי ונתנו לי להרגיש כבן משפחה. מאז
שהפסקתי לעבוד איתם שמרתי על קשר עם שמריהו עם אליס אשתו שעבדה כל השנים לצידו , ועם
בנם בן שאיתו גם עבדתי בתחומים אחרים.
בתמונה על ידי
שמריהו אליס ורם בחתונה של הבת שלי נטע ב- 2008
חנוך הברפלד
את חנוכי הכרתי כשהיינו ילדים בירושלים. הוא ויצחקי אחיו הקטן נולדו בנילי 11 בירושלים דלת מול דלת מול פאני ולאיקו החברים של הורי.
נפגשתי שוב עם חנוכי בשנותיו האחרונות כשהכרתי את אשתו דבורה .
יצחקי הברפלד מדבר על אחיו חנוכי הברפלד
חנוכי יצחקי ודבורה הברפלד ביום הולדתה התשעים של פאני מרטון
אמנון הדר
אמנון שבין פעולותיו הרבות היה גם מדריך טיולים, לקח על עצמו לתכנן ולהדריך את טיולי האזכרה שעשינו מדי שנה לזכרו של עמית
תגובות
הוסף רשומת תגובה