בוק סרפינג בנושאים שונים שבהם השתתפתי

 ........................................................................................................................................





הערך בוק סרפינג בויקיפדיה



סיכום סרף  ב- 17/10/2018 בנושא כח סיכם רז 

לכל קבוצת סרף איזורית יש דבר קטן שמייחד אותה, למשל בירושלים, יש הרבה משתתפים צעירים ודתיים, בטנפליי ניו ג'רזי יש כמעט רק נשים, בחיפה יש את האחוז הגבוה ביותר של מארחים שאומרים "זה וזה שלא יגיע לסרף אצלי", במקסיקו משתתפים בעיקר סטודנטים, בתל אביב יש המון סרפים, וברחובות שותים כמות בלתי מתקבלת על הדעת של יין. מסיבה זאת, כשאני  נוהג מביתי שבצפון לרחובות המרוחקת והשאננה אני תמיד מפציר בעצמי, בנסיעה הלוך: "שתה במתינות אחא, אנא ממך שתה במתינות!" ובנסיעה חזור אני שר לעצמי בקול ניחר שירים של טום ווייטס ומזגזג מסונוור ותשוש בין נתיבים. וכך היה גם הפעם, ועוד ביתר שאת, במידה מסוימת באשמת יין מקוט דה רון שהביא המשתתף דני גליל, וגם באשמת יין ישראלי בעל ארומה ייחודית של עלי ורד מעורבבים בטבק פטל, שהביא המשתתף דרור שגב, ואפילו באשמת כל מיני יינות פשוטים יותר שהתגנבו ובאו אל הכוסות בערב ארוך זה.

היינו תשעה, ארבעה חדשים לבוק סרפינג, ונושא המפגש היה כוח, כך שנקודות מבט שונות על מושג טעון ובלתי נמנע זה ריצדו בחדר למשך יותר משלוש שעות. מורקאמי למשל, בנוגע לכוח הרצון, וכוח החיבה שמניעים את הרץ למרחקים ארוכים, או בוקובסקי, בנוגע לכוח ללכת עד הסוף שבלעדיו עדיף פשוט לוותר, וגם האודיסיאה, שבה החזק באדם, אכילס, מייבב כתינוק באוזני אימו על שנלקח ממנו שלל שהובטח לו, ושפינוזה, בנוגע לכוח לוותר על כוח, שהוא צעד חיוני בדרך אל האושר אצלו, ומשה שמיר, מלך בשר ודם, על הכוח הזאבי, הברוטאלי, של הפוליטי, ואתגר קרת, על הכוח הבוטה, והמאוד ישראלי, של מי שנדחפים בתורים וגונבים חניות ודורשים בצעקות, ומשוררת פינית מעולה שלא הכרתי, סירקה טורקה, על כוח נשי ויערי, והקראה מתוך הספר "שטום" על הכוח לטפל בילד אוטיסט, הכוח להישאר, וטקסט אחד מצמרר של אווה קילפי על המצב שבו לא נותר עוד כוח, שקינח את הסרף.

 באמת שאיני זוכר באיזה מסלול ווייז הגעתי הביתה. כדי להעביר את הנהיגה הארוכה לחיפה שלחתי לכל מיני אנשים הקלטות ארוכות בווטאסאפ. כעת אני מקשיב להן ואיני מבין מדוע חשבתי שיש טעם לשלוח אותן. אבל השיחה עצמה, בסרף מסוים זה, לפחות עד הנקודה שבה הפסקתי לעקוב, הייתה מרתקת מאוד. היה איזה מין רטט, מין אינטנסיביות מרוכזת, קשה להסביר, דבר עמוק וחשוף [לא במובן האישי במקרה של סרף מסוים זה שבו לא נחשפו המשתתפים באופן אישי] או אולי המילה היא "סקרני", או "חקרני", מקשיב באמת, היה דבר מקשיב בריכוז [ושתוי] במוסיקה הרחובותית, וממוסיקת שיחה זאת נהניתי מאוד. תודה יעל על שהזמנת אותי לביתך היפה ועל כך שאת מצליחה תמיד ללהק באופן מיטבי ומאוזן [מגדרית, גילאית, טמפרמנטלית...] את המשתתפים במחוז היין הדרומי אשר בתחום שיפוטך.



סיכום סרף בנושא אי 15/6/2019 הנחתה וסיכמה יעל גור

 שמונה אנשים נאספו לערב בביתה היפה, ספון העץ וגדוש חפצי אמנות של נעמי ג. אשר מגאליה, לסרף בנושא אי.

המארחת, נעמי, שבחרה בנושא לאחר חזרה מטיול באי יווני, פתחה בקטע מתוך "ארכיפלג הכלבשל קלודל, המתאר את הארכיפלג והאיים הזרועים בו, תיאור עוטה שלווה לכאורה, אך המסתיר מתחתיו רמזים מטרימים ומטרידים להמשך הסיפור.

הדר המשיכה עם צרפתי נוסף, ז'ורזפרק מ"סיפורים מאליס איילנד", על חוויות המהגרים לאי, שלא כולם זכו להגיע לארץ המובטחת.

אבירם  עבר לצרפתי השלישי – וקרא מ"הרחבת תחום המאבקשל מישל וולבק, על חיים לפי הכללים ומחירם, ועל תחושת האדם שהאופציות שלו מצטמצמות והוא מוקף במים...

המשתתף הרביעי שלנו, ניצן, היה עמנו ברוחו, אך לא בגופו. ניצן שנעדר מטעמי בריאות, שלח לנו את הקטע שלו מתוך הספר "על האישל טרייסי גרייבס, על מורה בת 30 שנקלעה לאי בודד עם תלמיד בן 17 ובשובם לציביליזציה הם מגלים שאולי היה עדיף להישאר על האי...

אחרי הפסקה למטעמים קרא לנו מידד מ"דון קיחוטהשל סרוונטס על סנשו פנשו כמושל אי ללא ים, אי מוצלח במיוחד...

נעמי ק. קראה מ"מפת חצי האישל יעל גלוברמן שיר בשם "אם תשאלו את הכבש"

לירון קרא טקסט שלו על השפעת החיים באי או ביבשת על האופי האנושי, בהתייחסות לג'ון דאן, ויישם את התיאוריה שלו על ארצנו הקטנה ונטולת האיים.

בינה קראה מ"רקוויאם לציפורשל אלכס חנקין (שם עט) קטע חזק על בדידות האדם.

אני סיימתי בשיר של זלדה, על פיו המחשבה על אלוהים היא אי במערבולת, ובכך השבנו לאי את כבודו ואת הקונוטציות החיוביות שלו, שלא באו לידי ביטוי בערב זה...

תודה רבה לכל המשתתפים, בפועל ובכוח, על ערב מהנה ומעורר מחשבות, שהיווה אי קטן של תרבות, אהבת קריאה וקולנוע בים שגרת החיים.



סיכום סרף בנושא "פרות קדושות" ב- 31/10/2019 הנחתה וסיכמה יעל גור

 התכנסנו ביום חורף קר, חמישה גברים ושלוש נשים, לסרף בנושא פרות קדושות בביתה של הדר.

 הדר – פתחה והקריאה ממקראות ישראל לכיתה ב' ומאטלס כרטא את תיאור הקרב על תל חי. לאחר מכן, סיפרה לנו ע"פ מידע אישי מפי סבא רבא שלה, וממקורות אחרים את מה שהתרחש שם באמת, שאינו דומה כלל למתואר, ולפרה הקדושה של מעטים מול רבים/ טוב למות בעד ארצנו/ העולם כולו נגדנו.

 אבירם  - קרא מספרה של חנה ש. אבישר לואיס "ילדי קדם", על ילדים וילדות במקרא, על המצווה וההכרח להביא ילדים לעולם – פרה קדושה נוספת.

 לימור – התחברה אליו כשקראה את ספרה של נורית זרחי, "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?"  על הפרה הקדושה של אהבת ילדים הכרחית, ועוד עגל קטן – שחייבים לאהוב אותם במידה שווה.

 עופר – קרא את שירה היפה של אגי משעול, "אווזים", המספר על 'אפשטיין, המורה שלי למתמטיקה', והסביר מניסיונו כמורה למתמטיקה עד כמה לימוד המתמטיקה המאמלל את רוב הילדים הוא פרה קדושה ומיותרת.

כיוון שאגי למדה בתיכון ברחובות ואפשטיין לימד בו  – השיר העלה זכרונות רבים...

 מידד – קרא לנו מ"ליזיסטרטה" של אריסטופנס בתרגום אהרון שבתאי על הנשים המחליטות על שביתת מין כדי להשיג שלום. לטעמו, הצורך הגברי בסקס הוא פרה קדושה שאין מעזים לערער עליה.

 דניאל –  קרא מיורם קניוק "הברלינאי האחרון" על הנאציזם כסוג של פרה קדושה בכיוון ההפוך, שאסור להשוות אליה דבר, וגם במקרה של שימוש של הצבא הישראלי באסטרטגיות של רומל, להשגת ניצחון, עצם האיזכור מזעזע.

 ניצן –  קרא מחנוך לוין, "מלכת האמבטיה", על הביטחון הקדוש מכל, ועל ניסיונותיו של חנוך לוין לשחוט את הפרה הזו, שנסתיימו במטחי ביצים ועגבניות, לבמה.

 אני –  סיימתי בשירו של חיים גורי: "כמעט כל הפרות הקדושות נשחטו", המתגעגע בדרכו לפרות הקדושות שהיו פעם, ומודע לכך שהוא עצמו הולך ונעשה לפרה קדושה.

 תודה לכל המשתתפים על סרף אינטליגנטי ומרחיב דעת, ולמארחת על אירוח טעים ומפנק במיוחד!



סיכום סרף בנושא "בגידה" ב-26/2/2020 הנחתה וסיכמה יעל גור 

 נאספנו בביתה הנעים של הדר לדון בנושא בגידות, בחבר, במדינה, בגידת הגוף ובגידה בין בני זוג.

 לירון קרא לנו מספרו של מקינטייר המרגל  והבוגד על איש ק.ג.ב. שהחליט לרגל לטובת הבריטים. עלתה השאלה אם לא כל ריגול הוא בעצם בגידה.

 דניאל  קרא מספרה של נינה פינטו אבוקסיס ז"ל, המספרת על בגידת הגוף ונקמתו.

 מידד בחר בבשורה ע"פ יהודה, ששם בודק עמוס עוז אם יהודה איש קריות בגד בישוע, וע"פ התאוריה שלו – הוא היה הנאמן לו ביותר.

 מלכי קראה מחקר של דוד פרידריך הבודק מה גרוע יותר, ומה רב יותר – בגידה רגשית או פיזית

 דני קרא מספרה של מלכה פלדשטיין "האמת העירומה של האהבה" על ריבוי אהבות, הידוע כפוליאמוריה, האם הוא עדיין נחשב כבגידה כשהוא בהסכמה?

 יערי קרא משירה היפהפה של לאה גולדברג, סליחות, מהחלק הפחות ידוע שלו – שבו הכותבת מרגישה נבגדת כי אהבתה לא נענית.

 לימור ונאוה בחרו שתיהן בספרו של גרוסמן – "איתי החיים משחק הרבה", בקטע שבו בני הזוג האלמנים מכניסים את בני זוגם המתים לחדר המיטות – תרתי משמע.

 הדר קראה מ"כוחו של הכלב" קטע שבו מעסיק, שפועל שלו לא חזר, חש נבגד, ודנו בסובייקטיביות של התחושה.

 אני, חתמתי את הסרף הארוך והמעניין הזה בקטע מספרו של סטפן צוויג: "פחד", המתאר את מחיר הבגידה הזוגית, פחד משתק וסחטנות, ובודק אם הריגוש המתקבל הוא המניע.

 תודה רבה למארחת המקסימה (שקיבלה אותנו עם מטעמים), ולמשתתפים המעניינים והתורמים.



בערב קיץ נעים התכנסנו בגינתה הירוקה של יעל לסרף בנושא כנות. ב- 8/7/2020 סיכמה הדר בן שדה

 יעל (ג') פתחה עם קטע מהספר *פצע/עדי אבלס* בו גבר מתחבט בין אמירות אפשריות לאשתו, אשר גילתה פצע מכוער על פניה. התחבטות זו בין מה שהוא חושב לבין מה שהוא רוצה לומר היא רק תחילתה של התנהגות המביאה אותו בסופו של דבר לדבוק באופן קיצוני באמירת האמת בכל מצב.

 לימור קראה באוזנינו את השיר *רגע של אמת/גיא אטיאס* (מילים ולחן). הדובר בשיר אומר לאישה בכנות רבה ומדויקת מה הוא מחפש בקשר ביניהם, וחותם בכך שלא כדאי לה להתאהב בו. האם כנותו וישירותו מעוררות הערכה, ואפילו חמלה לאור סוף השיר, או שמא הוא מתהדר בכנות ריקנית וחסרת עומק רק כדי להשיג לו סטוץ ללילה? בכנות, אספר כאן שלא הגענו להסכמה...

 מירי הקריאה לנו בית מתוך השיר המוכר *Honesty* של בילי ג'ואל, הקשבנו למילים אשר מעבר למנגינה המוכרת והאהובה ודיברנו על ההבדלים בין כנות לבין ישירות.

לאחר מכן סיפרה לנו מירי על הספר *כנות רדיקלית/קים סקוט*, העוסק בשיטה חדשנית שפיתחה לניהול אפקטיבי ונקראת 'כנות רדיקלית'. כיצד אומר המנהל לעובד שלו שהעבודה שעשה אינה טובה? עד כמה להיות כנה עם העובד?

 ומענייני עבודה לענייני אהבה... מידד הקריא לנו מהספר *ההפוגה/מריו בנדטי* קטע בו אישה בוחרת לומר לבן-זוגה שהיא אוהבת אותו רק כאשר היא יודעת למה היא אוהבת אותו. דיברנו על כנות שקטה, בלי הרבה מילים, הבאה עמוק מבפנים.

 יעל (ז') הקריאה לנו *שיר מפרי עטה*, אשר נכתב במלוא הכנות ושם על ציר כנות מול אשליה. כיצד אנו מרגישים כאשר אנו מגלים שלא היו כנים איתנו?

 משה קרא באוזנינו קטע מהספר *הנסיך/דוידגרוסמן;* ספר שאמנם לא עוסק בכנות אך נכתב בכנות רבה והוביל אותנו לדבר על כנות ועל אובדנה אצל ילדים.

 ואם בילדים עסקינן, ניצן הקריא לנו מתוך *לעולם אל תיתן לי ללכת/קאזואו אישיגורו* קטע שעסק במפגש חוזר בין מי שהייתה פעם ילדה קטנה שרקדה בחופשיות, לבין מי שצפתה בה רוקדת. המפגש החוזר, לאחר שנים, אפשר כנות שלא יכלה להתקיים קודם. מתברר שכנות היא גם תלוית מערכת יחסים ו/או סיטואציה.

 אבירם קרא באוזנינו מהספר *בצל האבן הגדולה/דויד מרקיש* העוסק ברגע בו המפקד מתחיל להיות כנה עם עצמו, כלומר לחשוב מה שהוא רוצה ולא מה שמנהיגי המהפכה אומרים לו. כנות כחשיבה עצמית, כנות מול עצמך ולא מול אדם אחר.

אני סיימתי עם קטע מהספר *יסתובב לו העולם הגדול/קולם מק'קאן* בו אישה צבעונית כותבת להוריה על חייה בעיר הגדולה; היא אינה רוצה לצערם אך גם לא לשקר להם. מכתבה הוא כולו אמת, אך אין בו שמץ של כנות.

 בכנות רבה – היה לנו ערב מרתק, מעניין ומהנה!



סיכום סרף אחיות ואחים 31/8/2020 הנחתה וסיכמה הדר בן שדה

 בערב קיץ חמים במיוחד התכנסנו בחצר ביתה של יעל לסרף מצומצם אך איכותי שנושאו אחיות ואחים.

*מידד* פתח עם אחד מסיפורי האחים הרבים מספור שיש בתנ"ך והקריא לנו חלק מהסיפור המורכב של *יוסף ואחיו*, מה שהביא אותנו לדון בהתנהגותו של יוסף כלפי אחיו בעת פגישתם המחודשת במצרים

*אבירם* המשיך עם קטע מתוך האגדה *קללת הזר המוזר/אברהם קנטור*, קטע העוסק בתפקיד 'שנועדלכל אח במשפחה; נושא רחב ממנו הגענו גם אל יחסי אחים שאינם צאצאים לאותו זוג הורים.

*יעל* קראה באוזנינו קטע *מאחותו של הנגר /מירה מגן* העוסק ביחסי אח ואחות. בילדותם אהבו זה את זה אהבה תמימה ויפה ותכננו לפרטי פרטים את חייהם לאחר שיינשאו זה לזו... אהבת אחים תמימה וזכה זו הפכה בבגרותם לדאגת אחים בוגרת.

דאגת אחים בוגרים זה הוליכה אותנו הישר אל הקטע הבא; *מיכל* הקריאה לנו *שיר מפרי עטה*, אשר נכתב בעת דאגה עמוקה לאחד מאחיה, בימים שחי רחוק ממנה.

גם *איילון* קרא לנו *קטע נהדר מפרי עטו*, שעסק דווקא בהעדר אחים ובחוויותיו האישיות כבן יחיד.

*ענת* העבירה אותנו אל מנעד שלם של יחסי אחים, ואל השאלה האם קרבת אחים היא האידאל? ומאיפה צמח אידאל זה? זאת בעזרת קטע *מתוחלת החיים של האהבה/ינץ לוי* שעסק במחבר ובאחיו בעת מריבות ילדותם ואח"כ ביחסיהם בגרותם, כאשר לאחד מהם לא נותר עוד זמן...

אני, *הדר, *  סיימתי* עם *יצירת המופת/אנה אנקוויסט.* מעבר ליחסי האחים העכורים שהם גיבורי הספר, מסתתרת מערכת יחסים נוספת, אוהבת וחמה, של תאומים בשנות העשרים לחייהם, בניו של יוהאן גיבור הספר. איך מרגישים כאשר יש בעולם מישהו זהה לך לחלוטין? ואיך משפיעה מערכת יחסים עם תאום זהה על יתר מערכות היחסים בחיי התאומים?

 

*סיימתי ולא חתמתי, שכן הדיונים המרתקים נמשכו גם בימים הבאים בקבוצת הוואטסאפ של הסרף!

 *תודה* לכל המשתתפים על הערב המעניין, *ובריאות איתנה* לכל מי שנבצר ממנו להשתתף עקב בידוד!



סיכום סרף ספרים 23/11/2020 הנחתה וסיכמה הדר בן שדה


 

אמש התכנסנו, תשעה אוהבי-ספר, בביתה הנעים של ענת ברחובות לערב מהנה שעסק בנושא המאחד את כל משתתפי בוקסרפינג באשר הם: ספרים.

 

אבירם פתח עם קטע מהספר *כוכבי בוקר/זלמן שז"ר* וקרא באוזנינו מזיכרונותיו של שז"ר על מה שטבע בו את אהבת הספרים: פעילותו המשותפת עם אביו בטיפול בספרייה הביתית לפני חג הפסח, מלאכה שנבחר אליה בזכות היותו זכר.

הסתבר, שלרבים מאתנו יש זיכרונות ילדות הקשורים בספרים וביחס אליהם, ומכאן התגלגל לו הדיון לעבר היחס לספרים בדתות ובתרבויות שונות וגם אל המונח 'בית-ספר' הקיים רק בשפה העברית.

 

נאווה המשיכה עם *בדידות רועשת מדי/בוהומיל הראבאל* והקריאה לנו את פתיחת סיפורו של האנטיה, שמזה שלושים וחמש שנה עובד בכבישת נייר. הטקסטים בהם הוא נתקל בעת עבודתו גודשים את מוחו ואת מחשבתו. מהי מחשבתו העצמית ומהן המחשבות שניטעו במוחו כתוצאה מכך שקרא אותן? שוחחנו על השפעת ספרים על גיבוש הדעות והמחשבות, ומכאן כמובן קצרה הדרך לדיון בשימוש שעשו משטרים טוטליטריים בספרות מונחית מחד, וביחס של משטרים אלו לספרות החופשית מאידך.

 

ניצן המשיך עם *האפיפיורית יוהנה/ דונה וולפולק קרוס* ; יוהנה הילדה נתפסה ע"י אביה הכומר כשהיא עסוקה בפעילות נוראה: היא קוראת שירה יוונית! אביה, הכומר, אדם האמור לייצג את ההשכלה, התייחס ליוהנה כאל אחוזת דיבוק ופעל כדי להוציא את הדיבוק מתוכה וגם כדי להשמיד את הטקסט הנורא!

דיברנו על ימים אפלים בהם יכולת הקריאה, אשר ייצגה השכלה, נשמרה בידי אנשי דת שעשו בה שימוש לא מושכל כלל וכלל, ועל הפחד התמידי של הבור מפני השכלה.

 

ולאחר כמה קטעים ודיונים בסכנה שבספרים ובכוחם שיכול לסכן חברות שלמות, העביר אותנו משה אל אהבת הספר, עם שני קטעים מרגשים, פיוטיים כמעט, מתוך *שלושה סוסים/ארי דה לוקה*  אשר עסקו באהבה לספרים משומשים ובהתייחסות אל העולם ואל הטבע שסביבנו כאל ספר פתוח שהכל מצוי בו. כל המשתתפים הזדהו עם התאור היפה שעסק ב'חווית המשתמש' של הקורא בספרים מיד שנייה!

 

מידד בחר בקטע מ *דון קישוט/סרוונטס* ותיאר כיצד הביאה הקריאה לשיבוש דעתו של דון קישוט

דון קישוט, אשר התייחס למילה הכתובה כאל האמת האחת והיחידה הוא דוגמא לכוחם המשחית של ספרים וגם דוגמא לתפיסת אמת שכבר אינה קיימת; מידד השלים את הקטע בהסברים ובציטוטים מתוך מאמר של פוקו, על השינוי בתפיסת האמת הכתובה שחור על גבי לבן לעומת תפיסת המציאות

 

דניאל הביא שני ציטוטים, האחד מתוך *451 פרנהייט/ ריי ברדבורי*, אשר עסק בכבאי שתפקידו לשרוף ספרים, שכידוע הם מטמאים ומשחיתים משום שהם גורמים למחשבה, ושני מתוך *המנון ללייבוביץ/ וולטר מ' מילר* שהוא סיפור מד"ב בו חושף נזיר החי במאה ה-32 את שרידיה של תרבות המאה ה - 20 שנחרבה בשואה כלשהיא. בעזרת הממצאים מביא הנזיר לגילוי מחודש של התרבות ולהרס עצמי/שואה חדשה

כך חזרנו לדון בכוחם של ספרים: ידע הוא כוח: הכוח להבין מה חסר וגם הכוח להשחית!

 

וכמו כדי להזכיר לנו כי ספרים אינם רק מסוכנים, קראה יעל שיר יפהפה של *הדס גלעד*, שיר על מחשבותיה של משוררת העומדת בספריה, מצלמת שירים ונותנת למחשבותיה לזרום ברצף אסוציאטיבי מרתק... עד למסקנה החד משמעית כי שירים מצילים חיים

 

ענת המשיכה עם קטע מ *סיפור על אהבה וחושך/עמוס עוז* בו מתאר עוז את עבודת הסופר כמעשה יצירה, craft של ממש, מלאכת יד במובנה הפיסי כמעט

 

אני סיכמתי עם כמה קטעים מ *דרך צ'רינג קרוס 84/הלן האנף*, אשר הזכירו לכולנו את אהבת הספר, את הטקסים הכרוכים בטיפול בספרייה, את היחס לספרים משומשים, את הקריאה החוזרת באותו ספר ועוד.

על תשובה לשאלה שעלתה וחזרה במשך כל הערב, מה עתידם של ספרים מודפסים בעידן הדיגיטלי לא הגענו להסכמה. ימים יגידו!


סיכום סרף צילום 3/3/2021


 הנחתה וסיכמה הדר בן שדה

כאלפיים וחמש-מאות שנים מאז אמר קונפוציוס כי '' תמונה שווה אלף מילים'' התכנסנו לסרף בנושא צילום.

מידד, המקצוען שביננו, פתח בקטע מתוך אתי החיים משחק הרבה /גרוסמן ותיאר לנו את הפאן הוידאו-תרפי של המסע המשפחתי שערכו שלוש הנשים שבספר, אשר שיאו באובדן כל הצילומים עם נפילת המצלמה מהצוק.

נושא הדיבור מול מצלמה השומעת ורואה הכל, חזר ועלה שוב ושוב בהמשך הערב.

טלי המשיכה עם קטע מתוך כריסטוס של דגים / יואל הופמן בו מתאר המספר את תמונתו הראשונה אשר צולמה כשהיה תינוק. התמונה מתארת דברים שכבר אינם קיימים – התינוק ההוא כבר הפך לאיש, הצעצוע בו שיחק כבר לא קיים וכו'. האם תמונה לוכדת רגע בזמן? או שמא כיוון שכל הדברים שבה אינם קיימים לא ניתן באמת, אפילו לא באמצעות צילום, ללכוד רגע בזמן?

לימור קראה קטע מתוך הנערה מברוקלין / גיום מוסו בו אב מספר על תחושותיו בהתבוננו בתצלומים הגורמים לו לחוש בעיקר תחושת החמצה נוראה על מה שהיה ולא יהיה עוד. המספר מתייחס לעדשת המצלמה כאל קנה רובה המכוון מולו! זו כמובן התייחסות קיצונית מאוד לצילום כזרז (טריגר) מחשבתי במוחו של המתבונן בתמונה.

אני, הדר, קראתי מתוך שיחות עם חברים / סאלי רוני, קטע המתאר את הפער בין הדימוי המועבר בתמונה לבין המציאות כפי שחוותה אותה הדמות המצולמת בזמן הצילומים.

האם הצלם בורא מציאות משלו? או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה?

ניצן המשיך עם קטע מהספר הנערה מהדואר / שטפן צוויג ובו הגיבורה נזכרת בתמונת עצמה (תמונה במוחה, לא צילום פיסי) כילדה שמחה ומאושרת. שימוש בתמונות, אמיתיות או מדומינות, כדי לברוא במחשבה עולם טוב ונעים יותר!

יעל החזירה אותנו אל עולם הצילום עם שני קטעים מתוך חדר חושך / יעל שכנאי אשר העלו את השאלות האם הצלם הוא אמן? ומה לגבי צלם אשר לא מפתח את התמונות שצילם? ומדוע בכלל לצלם אם לא מתכוונים לפתח את התמונות? שאלות מרתקות שאין עליהן תשובה.

נאוה קראה מתוך הספר למטיס יש את השמש בבטן /יהודית קציר; האחד עסק בתמונה של הגיבורה שמאהבה צילם בפריז. הגיבורה הרגישה שיצאה אהובה ויפה בתמונה. אך בזכות מי? העדשה? הצלם האוהב? ומה תפקיד המצטלם בהצלחת התמונה?

חתם את הערב אבירם עם אלבום ניצחון בהוצאת משרד הביטחון, אשר ראה אור בשנת 1968 ובו רואים כיצד פועל הצילום בשירות המדינה, את החיבור בין צילומים לטקסטים מלווים וגם... את התצלומים שכלל לא נכללו בספר.

שאלנו הרבה שאלות, מובן שלא הסכמנו על התשובות...

תודה לכל המשתתפים על ערב מעניין!


היום הייתה הלוויה של הדר.  לפני שבועיים היא ארחה והנחתה בביתה ברחובות ערב ספרותי בנושא צילום.

הדר הייתה בת 51 בריאה יפה וקורנת , ואיש מאתנו לא העלה  בדעתו שיום לאחר המפגש היא תחלה בשבץ מוחי קטלני.

אנחנו המומים ומאוד עצובים.

כמנחה של הערב היא סיכמה את מה שכולנו הקראנו, ועל הספר שהיא עצמה בחרה היא כתבה : אני הקראתי מתוך הספר שיחות עם חברים מאת סאלי רוני קטע שמתאר את הפער בין הדימוי המועבר בתמונה לבין המציאות כפי שחוותה אותה הדמות המצולמת בזמן הצילומים. היא סיימה את דבריה בשאלה: האם הצלם בורא מציאות משלו? או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה?

כפי שאני עושה מדי פעם, צילמתי באותו הערב למזכרת את הדר ואת שאר המשתתפים, ולגודל הכאב אני מניח שזאת הייתה התמונה האחרונה שלה. כשאני חוזר לשאלתה:  האם הצלם בורא מציאות משלו או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה,  אני מהרהר על כך,  שאולי השאלה הזאת שלה יכולה בעצם להישאל עלי שצילמתי אותה מבלי דעת בפעם האחרונה ועל הצילום הזה.

רולאן בארת בספרו מחשבות על צילום אומר: אחוז אימה אני מבחין בעתיד עבָרי =עתיד שהיה בעבר- שהמוות חוללו. התצלום בהציגו לפני את העבר המוחלט של התמונה מוסר לי את המוות העתיד לבוא. עמ' 97 






דברים שנכתבו על הדר במקומון של רחובות





 בוק סרפינג לזכר הדר אצל יעל גור 29/4/2021

 





הקונספט של בוקסרפינג, היה חביב ביותר על חברתי הדר, היא טרחה, הזמינה, הינחתה, אירחה וסיכמה את אירועי הבוקסרפינג ברחובות. לאחר מותה הטראגי והלא צפוי, החלט לערוך סרף לזיכרה.
בחצר ביתי, התאספנו, אתמול, שישה גברים וארבע נשים, ממכריה ומוקיריה, הרבה בקבוקי יין ואוכל טוב, לסרף בנושא חופשי, לכאורה, אך הנושא שריחף מעל כל הטקסטים היה הדר וגעגועינו אליה.
מידד קרא מרולאנד בארת 'מחשבות על צילום'
הרהורים על חיים מוות וזיכרון, על תמונה משמעותית צופה עתיד ושיתף אותנו בתמונה שצילם את הדר, בסרף האחרון אצלה, כשבועיים טרם מותה, כשלא ידענו מה צופן לכולנו העתיד.
נאווה קראה מסיפרו של רון לשם. יפים כמו שהיינו.
על הדרך בה אנחנו משכתבים את המציאות, על הזכרון שאינו עובדתי, אלא מה שאנו מספרים לעצמנו.
ניצן קרא מכוחו של הרגע הזה. של אקהרט טולה
בנושא מחשבות שהן תוצאה של העבר ומנבאות עתיד גם יחד, ועל כן יש לחיות את ההווה ולהבין כי החיים הם כאן ועכשיו.
אביב, לאחר שסיפר לנו על ניסיונו לקרוא את אפריל שבור של איסמעיל קאדרה, ועל טיול שהדר והוא ערכו באלבניה, קרא מסיפרה היפה של נירית הליבני מאחורי כל זה, על הקשר המיוחד שנוצר בין עמיחי אל גיורא, ועל פרידה מהעולם.
דרור קרא שיר של וולדו תורו משורר החיים בטבע ובאנרכיזם, הממליץ לחיות כאן ועכשיו.
לימור קראה שיר בשם 'צרור מכתבי אהבה' מאת יצחק גווילי על ילדות תמימה הנתקלת באהבה שנסתיימה ובכאב.
אבירם קרא קטע בשם 'איך נפטרים מחלום רע' של ריבקה צדיק פישר ושירלי נס ברלין, קטע שהתאים מאד לחלום הרע שבו מצאנו כולנו את עצמנו.
משה ויתר על קריאה בזורז פרק, החביב על הדר, וקרא שיר יפהפה של דור אלה גבע 'כדי לדעת' שתוכנו, כי אדם זקוק לא לטיפול אלא לאהבה. לאדם אחר שיראה את שלמותו בפנים הסדק.
לנה, קראה מספר הנצחה של שרינה שטרים על סבתא כרמית, והעלתה את הרעיון היפה להוציא ספר גם לזכרה של הדר עם זכרונות, שירים וציורים לזכרה.
אני סיימתי את הערב המרגש בקריאת שיר של ריקי דסקל, 'אני רוצה לתאר לך'.
אֲנִי לוֹקַחַת עַל עַצְמִי
לְתָאֵר לָךְ
בְּמַמְלֶכֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בָּהּ
אֶת נוֹף הַמִּרְפֶּסֶת
תָּאֲרִי לָךְ
צַפְרִיר חוֹלֵף בָּעֲרָבָה הַבּוֹכִיָּה שֶׁלְּיַד
נְשִׁיקַת עֲלֵה הָדָר
נְקִישַׁת פַּטִּישׁוֹנֵי גֶּשֶׁם
אֲנִי לוֹקַחַת עַל עַצְמִי
לְתָאֵר לָךְ
בְּמַמְלֶכֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בָּהּ
אֶת חֲרוּזֵי הָאוֹר
תָּאֲרִי לָךְ
לַיְלָה גּוֹלֵשׁ עַל הָרִמּוֹן שֶׁלְּיַד
צְלִיל הוֹפֵךְ סֻלַּם
רוּחַ גּוֹאָה בּוֹ כְּגִבְעוֹל
מוּסִיקַת מַעְגְּלֵי חֶסֶר
אֲנִי לוֹקַחַת עַל עַצְמִי
לְתָאֵר לָךְ
בְּמַמְלֶכֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בָּהּ
אֶת טַעַם שַׁבְּלוּל עוּגַת הַקִּנָּמוֹן
שֶׁאָהַבְתְּ
תָּאֲרִי לָךְ
מַגַּע כָּרִיּוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
בְּכָל קוֹנְכִיּוֹת הַתְּהוּדָה
שֶׁחָלַפְתְּ בָּהֶן
מֶרְחָבִים שֶׁל מְצִלְתַּיִם
מְשֻׁלָּשִׁים שֶׁל אַהֲבָה
טְרֶמוֹלוֹ הַחַיִּים שֶׁהִשְׁאַרְתְּ
כְּהִדְהוּד בְּגָדַיִךְ הָרֵיקִים
בָּאָרוֹן

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תוכן העניינים

עמית

צילומים שלי