בוק סרפינג בנושאים שונים שבהם השתתפתי
........................................................................................................................................
סיכום סרף ב- 17/10/2018 בנושא כח סיכם רז
לכל קבוצת סרף איזורית יש דבר קטן
שמייחד אותה, למשל בירושלים, יש הרבה משתתפים צעירים ודתיים, בטנפליי ניו ג'רזי יש כמעט רק נשים, בחיפה יש את האחוז הגבוה ביותר של מארחים
שאומרים "זה וזה שלא יגיע לסרף אצלי",
במקסיקו משתתפים בעיקר סטודנטים, בתל אביב יש המון סרפים,
וברחובות שותים כמות בלתי מתקבלת על הדעת של יין. מסיבה זאת, כשאני נוהג
מביתי שבצפון לרחובות המרוחקת והשאננה אני תמיד מפציר בעצמי, בנסיעה הלוך:
"שתה במתינות אחא, אנא ממך שתה במתינות!"
ובנסיעה חזור אני שר לעצמי בקול ניחר שירים של טום ווייטס
ומזגזג מסונוור ותשוש בין נתיבים. וכך היה גם הפעם, ועוד ביתר שאת, במידה מסוימת
באשמת יין מקוט דה רון שהביא המשתתף דני גליל, וגם באשמת יין ישראלי בעל ארומה
ייחודית של עלי ורד מעורבבים בטבק פטל, שהביא המשתתף דרור שגב, ואפילו באשמת כל
מיני יינות פשוטים יותר שהתגנבו ובאו אל הכוסות בערב ארוך זה.
היינו תשעה, ארבעה חדשים לבוק סרפינג,
ונושא המפגש היה כוח, כך שנקודות מבט שונות על מושג טעון ובלתי נמנע זה ריצדו בחדר
למשך יותר משלוש שעות. מורקאמי למשל, בנוגע לכוח הרצון, וכוח החיבה שמניעים את הרץ
למרחקים ארוכים, או בוקובסקי, בנוגע לכוח ללכת עד הסוף שבלעדיו עדיף פשוט לוותר,
וגם האודיסיאה, שבה החזק באדם, אכילס, מייבב כתינוק באוזני אימו על שנלקח ממנו שלל
שהובטח לו, ושפינוזה, בנוגע לכוח לוותר על כוח, שהוא צעד חיוני בדרך אל האושר
אצלו, ומשה שמיר, מלך בשר ודם, על הכוח הזאבי, הברוטאלי, של הפוליטי, ואתגר קרת,
על הכוח הבוטה, והמאוד ישראלי, של מי שנדחפים בתורים וגונבים חניות ודורשים
בצעקות, ומשוררת פינית מעולה שלא הכרתי, סירקה טורקה, על כוח נשי ויערי, והקראה
מתוך הספר "שטום" על הכוח לטפל בילד אוטיסט, הכוח להישאר, וטקסט אחד מצמרר של אווה קילפי על
המצב שבו לא נותר עוד כוח, שקינח את הסרף.
סיכום סרף בנושא אי 15/6/2019 הנחתה וסיכמה יעל גור
המארחת, נעמי, שבחרה בנושא לאחר חזרה מטיול באי יווני, פתחה בקטע מתוך "ארכיפלג הכלב" של קלודל, המתאר את הארכיפלג והאיים הזרועים בו, תיאור עוטה שלווה לכאורה, אך המסתיר מתחתיו רמזים מטרימים ומטרידים להמשך הסיפור.
הדר המשיכה עם צרפתי נוסף, ז'ורז' פרק מ"סיפורים מאליס איילנד", על חוויות המהגרים לאי, שלא כולם זכו להגיע לארץ המובטחת.
אבירם עבר לצרפתי השלישי – וקרא מ"הרחבת תחום המאבק" של מישל וולבק, על חיים לפי הכללים ומחירם, ועל תחושת האדם שהאופציות שלו מצטמצמות והוא מוקף במים...
המשתתף הרביעי שלנו, ניצן, היה עמנו ברוחו, אך לא בגופו. ניצן שנעדר מטעמי בריאות, שלח לנו את הקטע שלו מתוך הספר "על האי" של טרייסי גרייבס, על מורה בת 30 שנקלעה לאי בודד עם תלמיד בן 17 ובשובם לציביליזציה הם מגלים שאולי היה עדיף להישאר על האי...
אחרי הפסקה למטעמים קרא לנו מידד מ"דון קיחוטה" של סרוונטס על סנשו פנשו כמושל אי ללא ים, אי מוצלח במיוחד...
נעמי ק. קראה מ"מפת חצי האי" של יעל גלוברמן שיר בשם "אם תשאלו את הכבש"
לירון קרא טקסט שלו על השפעת החיים באי או ביבשת על האופי האנושי, בהתייחסות לג'ון דאן, ויישם את התיאוריה שלו על ארצנו הקטנה ונטולת האיים.
בינה קראה מ"רקוויאם לציפור" של אלכס חנקין (שם עט) קטע חזק על בדידות האדם.
אני סיימתי בשיר של זלדה, על פיו המחשבה על אלוהים היא אי במערבולת, ובכך השבנו לאי את כבודו ואת הקונוטציות החיוביות שלו, שלא באו לידי ביטוי בערב זה...
תודה רבה לכל המשתתפים, בפועל ובכוח, על ערב מהנה ומעורר מחשבות, שהיווה אי קטן של תרבות, אהבת קריאה וקולנוע בים שגרת החיים.
סיכום סרף בנושא "פרות קדושות" ב- 31/10/2019 הנחתה וסיכמה יעל גור
כיוון שאגי למדה בתיכון ברחובות
ואפשטיין לימד בו – השיר העלה זכרונות רבים...
סיכום סרף בנושא "בגידה" ב-26/2/2020 הנחתה וסיכמה יעל גור
בערב קיץ נעים התכנסנו בגינתה הירוקה של
יעל לסרף בנושא כנות. ב- 8/7/2020 סיכמה הדר בן שדה
לאחר מכן סיפרה לנו מירי על הספר *כנות
רדיקלית/קים סקוט*, העוסק בשיטה חדשנית שפיתחה לניהול אפקטיבי ונקראת 'כנות רדיקלית'. כיצד אומר המנהל
לעובד שלו שהעבודה שעשה אינה טובה? עד כמה להיות כנה עם העובד?
אני סיימתי עם קטע מהספר *יסתובב לו
העולם הגדול/קולם מק'קאן* בו אישה צבעונית
כותבת להוריה על חייה בעיר הגדולה; היא אינה רוצה לצערם אך גם לא לשקר להם. מכתבה
הוא כולו אמת, אך אין בו שמץ של כנות.
סיכום סרף אחיות ואחים 31/8/2020 הנחתה וסיכמה הדר בן שדה
*מידד* פתח עם אחד מסיפורי האחים הרבים מספור שיש בתנ"ך והקריא לנו חלק מהסיפור המורכב של *יוסף ואחיו*, מה שהביא אותנו לדון בהתנהגותו של יוסף כלפי אחיו בעת פגישתם המחודשת במצרים.
*אבירם* המשיך עם קטע מתוך האגדה *קללת הזר המוזר/אברהם קנטור*, קטע העוסק בתפקיד 'שנועד' לכל אח במשפחה; נושא רחב ממנו הגענו גם אל יחסי אחים שאינם צאצאים לאותו זוג הורים.
*יעל* קראה באוזנינו קטע *מאחותו של הנגר /מירה מגן* העוסק ביחסי אח ואחות. בילדותם אהבו זה את זה אהבה תמימה ויפה ותכננו לפרטי פרטים את חייהם לאחר שיינשאו זה לזו... אהבת אחים תמימה וזכה זו הפכה בבגרותם לדאגת אחים בוגרת.
דאגת אחים בוגרים זה הוליכה אותנו הישר אל הקטע הבא; *מיכל* הקריאה לנו *שיר מפרי עטה*, אשר נכתב בעת דאגה עמוקה לאחד מאחיה, בימים שחי רחוק ממנה.
גם *איילון* קרא לנו *קטע נהדר מפרי עטו*, שעסק דווקא בהעדר אחים ובחוויותיו האישיות כבן יחיד.
*ענת* העבירה אותנו אל מנעד שלם של יחסי אחים, ואל השאלה האם קרבת אחים היא האידאל? ומאיפה צמח אידאל זה? זאת בעזרת קטע *מתוחלת החיים של האהבה/ינץ לוי* שעסק במחבר ובאחיו בעת מריבות ילדותם ואח"כ ביחסיהם בגרותם, כאשר לאחד מהם לא נותר עוד זמן...
אני, *הדר, * סיימתי* עם *יצירת המופת/אנה אנקוויסט.* מעבר ליחסי האחים העכורים שהם גיבורי הספר, מסתתרת מערכת יחסים נוספת, אוהבת וחמה, של תאומים בשנות העשרים לחייהם, בניו של יוהאן גיבור הספר. איך מרגישים כאשר יש בעולם מישהו זהה לך לחלוטין? ואיך משפיעה מערכת יחסים עם תאום זהה על יתר מערכות היחסים בחיי התאומים?
*סיימתי ולא חתמתי, שכן הדיונים המרתקים נמשכו גם בימים הבאים בקבוצת הוואטסאפ של הסרף!
סיכום סרף ספרים 23/11/2020 הנחתה וסיכמה הדר בן שדה
אמש התכנסנו, תשעה אוהבי-ספר, בביתה
הנעים של ענת ברחובות לערב מהנה שעסק בנושא המאחד את כל משתתפי בוקסרפינג באשר הם:
ספרים.
אבירם פתח עם קטע מהספר *כוכבי
בוקר/זלמן שז"ר* וקרא באוזנינו מזיכרונותיו של שז"ר על מה שטבע בו את אהבת הספרים: פעילותו המשותפת עם אביו בטיפול
בספרייה הביתית לפני חג הפסח, מלאכה שנבחר אליה בזכות היותו זכר.
הסתבר, שלרבים מאתנו יש זיכרונות ילדות
הקשורים בספרים וביחס אליהם, ומכאן התגלגל לו הדיון לעבר היחס לספרים בדתות
ובתרבויות שונות וגם אל המונח 'בית-ספר'
הקיים רק בשפה העברית.
נאווה המשיכה עם *בדידות רועשת
מדי/בוהומיל הראבאל* והקריאה לנו את פתיחת סיפורו של האנטיה, שמזה שלושים וחמש שנה
עובד בכבישת נייר. הטקסטים בהם הוא נתקל בעת עבודתו גודשים את מוחו ואת מחשבתו.
מהי מחשבתו העצמית ומהן המחשבות שניטעו במוחו כתוצאה מכך שקרא אותן? שוחחנו על
השפעת ספרים על גיבוש הדעות והמחשבות, ומכאן כמובן קצרה הדרך לדיון בשימוש שעשו
משטרים טוטליטריים בספרות מונחית מחד, וביחס של משטרים אלו לספרות החופשית מאידך.
ניצן המשיך עם *האפיפיורית יוהנה/ דונה
וולפולק קרוס* ; יוהנה הילדה נתפסה ע"י אביה הכומר
כשהיא עסוקה בפעילות נוראה: היא קוראת שירה יוונית! אביה, הכומר, אדם האמור לייצג
את ההשכלה, התייחס ליוהנה כאל אחוזת דיבוק ופעל כדי להוציא את הדיבוק מתוכה וגם
כדי להשמיד את הטקסט הנורא!
דיברנו על ימים אפלים בהם יכולת הקריאה,
אשר ייצגה השכלה, נשמרה בידי אנשי דת שעשו בה שימוש לא מושכל כלל וכלל, ועל הפחד
התמידי של הבור מפני השכלה.
ולאחר כמה קטעים ודיונים בסכנה שבספרים
ובכוחם שיכול לסכן חברות שלמות, העביר אותנו משה אל אהבת הספר, עם שני קטעים
מרגשים, פיוטיים כמעט, מתוך *שלושה סוסים/ארי דה לוקה* אשר עסקו באהבה
לספרים משומשים ובהתייחסות אל העולם ואל הטבע שסביבנו כאל ספר פתוח שהכל מצוי בו.
כל המשתתפים הזדהו עם התאור היפה שעסק ב'חווית המשתמש' של הקורא בספרים מיד
שנייה!
מידד בחר בקטע מ *דון קישוט/סרוונטס*
ותיאר כיצד הביאה הקריאה לשיבוש דעתו של דון קישוט.
דון קישוט, אשר התייחס למילה הכתובה כאל
האמת האחת והיחידה הוא דוגמא לכוחם המשחית של ספרים וגם דוגמא לתפיסת אמת שכבר
אינה קיימת; מידד השלים את הקטע בהסברים ובציטוטים מתוך מאמר של פוקו, על השינוי
בתפיסת האמת הכתובה שחור על גבי לבן לעומת תפיסת המציאות.
דניאל הביא שני ציטוטים, האחד מתוך *451
פרנהייט/ ריי ברדבורי*, אשר עסק בכבאי שתפקידו לשרוף ספרים, שכידוע הם מטמאים
ומשחיתים משום שהם גורמים למחשבה, ושני מתוך *המנון ללייבוביץ/ וולטר מ'
מילר* שהוא סיפור מד"ב בו חושף נזיר החי במאה ה-32 את שרידיה של תרבות המאה ה - 20 שנחרבה בשואה
כלשהיא. בעזרת הממצאים מביא הנזיר לגילוי מחודש של התרבות ולהרס עצמי/שואה חדשה.
כך חזרנו לדון בכוחם של ספרים: ידע הוא
כוח: הכוח להבין מה חסר וגם הכוח להשחית!
וכמו כדי להזכיר לנו כי ספרים אינם רק
מסוכנים, קראה יעל שיר יפהפה של *הדס גלעד*, שיר על מחשבותיה של משוררת העומדת
בספריה, מצלמת שירים ונותנת למחשבותיה לזרום ברצף אסוציאטיבי מרתק... עד למסקנה
החד משמעית כי שירים מצילים חיים!
ענת המשיכה עם קטע מ *סיפור על אהבה
וחושך/עמוס עוז* בו מתאר עוז את עבודת הסופר כמעשה יצירה, craft של ממש, מלאכת יד במובנה הפיסי כמעט.
אני סיכמתי עם כמה קטעים מ *דרך צ'רינג קרוס 84/הלן האנף*, אשר הזכירו לכולנו את אהבת הספר, את
הטקסים הכרוכים בטיפול בספרייה, את היחס לספרים משומשים, את הקריאה החוזרת באותו
ספר ועוד.
על תשובה לשאלה שעלתה וחזרה במשך כל
הערב, מה עתידם של ספרים מודפסים בעידן הדיגיטלי לא הגענו להסכמה. ימים יגידו!
סיכום סרף צילום 3/3/2021
הנחתה וסיכמה הדר בן שדה
כאלפיים וחמש-מאות שנים מאז אמר קונפוציוס כי '' תמונה שווה אלף
מילים'' התכנסנו לסרף בנושא צילום.
מידד, המקצוען שביננו, פתח בקטע מתוך אתי החיים משחק הרבה /גרוסמן
ותיאר לנו את הפאן הוידאו-תרפי של המסע המשפחתי שערכו שלוש הנשים שבספר, אשר שיאו
באובדן כל הצילומים עם נפילת המצלמה מהצוק.
נושא הדיבור מול מצלמה השומעת ורואה הכל, חזר ועלה שוב ושוב בהמשך
הערב.
טלי המשיכה עם קטע מתוך כריסטוס של דגים / יואל הופמן בו מתאר
המספר את תמונתו הראשונה אשר צולמה כשהיה תינוק. התמונה מתארת דברים שכבר אינם
קיימים – התינוק ההוא כבר הפך לאיש, הצעצוע בו שיחק כבר לא קיים וכו'. האם תמונה
לוכדת רגע בזמן? או שמא כיוון שכל הדברים שבה אינם קיימים לא ניתן באמת, אפילו לא
באמצעות צילום, ללכוד רגע בזמן?
לימור קראה קטע מתוך הנערה מברוקלין / גיום מוסו בו אב מספר על
תחושותיו בהתבוננו בתצלומים הגורמים לו לחוש בעיקר תחושת החמצה נוראה על מה שהיה
ולא יהיה עוד. המספר מתייחס לעדשת המצלמה כאל קנה רובה המכוון מולו! זו כמובן
התייחסות קיצונית מאוד לצילום כזרז (טריגר) מחשבתי במוחו של המתבונן בתמונה.
אני, הדר, קראתי מתוך שיחות עם חברים / סאלי רוני, קטע המתאר את
הפער בין הדימוי המועבר בתמונה לבין המציאות כפי שחוותה אותה הדמות המצולמת בזמן
הצילומים.
האם הצלם בורא מציאות משלו? או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה
אותה?
ניצן המשיך עם קטע מהספר הנערה מהדואר / שטפן צוויג ובו הגיבורה
נזכרת בתמונת עצמה (תמונה במוחה, לא צילום פיסי) כילדה שמחה ומאושרת. שימוש
בתמונות, אמיתיות או מדומינות, כדי לברוא במחשבה עולם טוב ונעים יותר!
יעל החזירה אותנו אל עולם הצילום עם שני קטעים מתוך חדר חושך / יעל
שכנאי אשר העלו את השאלות האם הצלם הוא אמן? ומה לגבי צלם אשר לא מפתח את התמונות
שצילם? ומדוע בכלל לצלם אם לא מתכוונים לפתח את התמונות? שאלות מרתקות שאין עליהן
תשובה.
נאוה קראה מתוך הספר למטיס יש את השמש בבטן /יהודית קציר; האחד עסק
בתמונה של הגיבורה שמאהבה צילם בפריז. הגיבורה הרגישה שיצאה אהובה ויפה בתמונה. אך
בזכות מי? העדשה? הצלם האוהב? ומה תפקיד המצטלם בהצלחת התמונה?
חתם את הערב אבירם עם אלבום ניצחון בהוצאת משרד הביטחון, אשר ראה
אור בשנת 1968 ובו רואים כיצד פועל הצילום בשירות המדינה, את החיבור בין צילומים
לטקסטים מלווים וגם... את התצלומים שכלל לא נכללו בספר.
שאלנו הרבה שאלות, מובן שלא הסכמנו על התשובות...
תודה לכל המשתתפים על ערב מעניין!
היום הייתה הלוויה של הדר. לפני שבועיים היא ארחה והנחתה בביתה ברחובות ערב
ספרותי בנושא צילום.
הדר הייתה בת 51 בריאה יפה וקורנת ,
ואיש מאתנו לא העלה בדעתו שיום לאחר המפגש
היא תחלה בשבץ מוחי קטלני.
אנחנו המומים ומאוד עצובים.
כמנחה של הערב היא סיכמה את מה שכולנו
הקראנו, ועל הספר שהיא עצמה בחרה היא כתבה : אני הקראתי מתוך הספר שיחות עם חברים מאת
סאלי רוני קטע שמתאר את הפער בין הדימוי המועבר בתמונה לבין המציאות כפי שחוותה
אותה הדמות המצולמת בזמן הצילומים. היא סיימה את
דבריה בשאלה: האם הצלם בורא מציאות משלו? או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה?
כפי שאני עושה מדי פעם, צילמתי באותו הערב למזכרת את הדר ואת שאר המשתתפים, ולגודל הכאב אני מניח שזאת הייתה התמונה האחרונה שלה. כשאני חוזר לשאלתה: האם הצלם בורא מציאות משלו או מוסר את המציאות כפי שהוא חווה אותה, אני מהרהר על כך, שאולי השאלה הזאת שלה יכולה בעצם להישאל עלי שצילמתי אותה מבלי דעת בפעם האחרונה ועל הצילום הזה.
רולאן
בארת בספרו מחשבות על צילום אומר: אחוז אימה אני מבחין בעתיד עבָרי =עתיד שהיה
בעבר- שהמוות חוללו. התצלום בהציגו לפני את העבר המוחלט של התמונה מוסר לי את
המוות העתיד לבוא. עמ' 97
בוק סרפינג לזכר הדר אצל יעל גור 29/4/2021
תגובות
הוסף רשומת תגובה