חברים של ההורים שלי
פאני ולאיקו מרטון
ביום ההולדת 80 של אמי ברחובות מימין נאוה וביבי ברנר אמי אני פאני משה אבא של חנה ובונדי מרמור
פאני ולאיקו בחצר שלנו באוסישקין
אני עם לאיקו במרפסת שלנו באוסישקין
לאיקו עם הנשיא שז"ר
הצייר פאול פוקס צייר את לאיקו לאחר פטירתו
לאיקו משדר בקול ישראל יושב ישראל קסטנר
פאני היקרה כל כך עצוב לי לראות אותך
ככה
הכרתי אותך ואת לאיקו מהרגע שנולדתי אתם
הייתם החברים הכי טובים של הורי וכל חיי עברו
כשתמיד הייתם על ידי קודם את ולאיקו
ואחר כך את. עכשיו תהיי על יד לאיקו אהובך, וגם על יד הורי לויצ'י ונלי, שנמצאים כמה מטרים לידכם באותה החלקה. שוב ארבעתכם תהיו
ביחד
פאני אני רוצה להגיד לך כמה דברים
אני זוכר את עצמי כילד שוכב בערב
במיטה כשהרדיו פתוח ושומע אותך מקריאה את החדשות בהונגרית. לא הבנתי על מה את
מדברת אבל הקול הצלול היפה והמוכר שלך הילך עלי קסם
הרבה פעמים את ולאיקו הייתם באים אלינו
לארוחת ערב אחרי שגמרתם את העבודה ברדיו, אהבתי את הארוחות האלה תמיד ראיתי אתכם
כחלק מהמשפחה שלי
ואחר כך כשהורי היו נוסעים בקיץ לחופש
הייתי נשאר אצלך ואצל לאיקו בבית הקטן היפה וספוג התרבות וההשכלה שלכם ברחוב נילי,
נתתם לי המון חום והרגשתי שאני גם קצת הילד שלכם
ואז היתה התקופה הכי יפה שלך ושל לאיקו
כשבכל שנה הייתם נוסעים לטייל באירופה, והייתם כל כך מאושרים! שנים לאחר מכן כשגם
אנחנו נסענו לטייל במקומות האלה זכרת כל מקום ומקום והיית נותנת לנו טיפים והמלצות
מאז שאת ואמא שלי הפכתן לאלמנות, הייתן
מבלות ביחד בכל יום כיפור והייתן מגלות אחת לשניה סודות. כשסיפרת לנו שאת יודעת
הרבה סודות של אמא שלי וביקשנו שתספרי לנו, סרבת כי הבטחת לה שלעולם לא תגלי.
אמרנו שעכשיו כשהיא איננה אז מה זה כבר משנה, אבל היית נאמנה להבטחה שנתת לה.
עכשיו כשגם את אינך את לוקחת איתך את כל הסודות כי את היית האחרונה מהדור שלכם.
כשנלי התעוורה והיתה כל כך אומללה היית
באה אליה לרחובות להיות איתה בכל שבוע. אני יודע שלא היה לך קל אבל לרגע לא השארת
אותה לבד, וגם אותי לא השארת לבד כי ידעת כמה קשה לי להתמודד עם העיוורון הנורא
שלה.
ואז נלי נפטרה והיית בשבילי כמו אמא.
הייתי מדבר איתך ומתיעץ איתך בכל דבר, את היית כל כך חכמה וכל כך חברה
אני נזכר במסיבה הגדולה שעשינו לך
המשפחה והחברים כשהגעת לתשעים, זה היה כל כך יפה ומרגש, הרבה פעמים אני מסתכל על
התמונות ועכשיו כשאת אינך התמונות האלה יהיו עוד יותר חשובות.
אני נזכר שפעם כשהתקשרתי אלייך ושאלתי
מה שלומך אמרת בכל בוקר שאני מתעוררת אני מרגישה מצוין!
אני מרגישה בדיוק אותו דבר כמו שהייתי
בת ארבעים או בת ששים אבל אז אני נזכרת שאני כל כך זקנה ואני יודעת שכבר לא
נשאר לי הרבה והמוות כבר קרוב ואני עצובה כי אני אוהבת לחיות
הזיכרון האחרון שלי הוא שהיית
חוזרת שוב ושוב על המשפט: איך זה שכולם עזבו והשאירו רק אותי? אבא שלי היה
וטרינר והם היו זקוקים לו אז הם רצו שהוא ישאר אבל הוא אמר שהוא לא עוזב את אמא אז
גרשו את שניהם איך הם יכלו לעשות להם את זה!
פאני יקרה שלי מאוד עצוב לי היום
אני רוצה להגיד תודה גדולה בשם כל מי
שאהב את פאני למטפלת המסורה קארי יאן שהיתה לצידה בשנים האחרונות והקשות, ולמורנו
שלא עזב אותה לרגע גם כשהיא כבר לא זיהתה אותו.
ברוך רובינסון מספר על הפעילות הציונית שלו
בחתונה של עודד אגי עודד מרגלית ברוך הילד והאישה לא מזוהים ואילן
ברוך עודד אגי ואילן
מרים בן חורין ברוך אגי אמי אני ואבי
רישה אחותו של ברוך אמי אני יוסלה בעלה של רישה עודד ואילן
משה אבא של חנה בונדי מרמור אילנה ויוסי טריגודה וביתם אסתר תשבי ברוך אגי ואולגי
מגדה ומשה גרוס חדד
אילנה אני אמי מגדה ומשה אבי מאחורי
אמי אדית ניסל אילנה אני מתיאש עם הגב למצלמה
אמי ומגדה
מגדה משה ואמי
מגדה אהי אני ואילנה אמי ומשה
אבי משה אני מתיאש מסתכל למצלמה
צביקה אילנה אבי אני אמי ומגדה
אבי אינס משה ואמי
קלרה סקלי צוויבל שהייתה חברת הילדות של מגדה ונלי
אסתר וישעיהו (שעיה) תשבי
אסתר תשבי מברכת את נלי ביום הולדתה השמונים
נלי עם תשבי באוסישקין 1946
ברי ומרים בן חורין
אבי ישעיהו וברי בן חורין
נושי
בסוף
שנות החמישים הגיעו עולים חדשים מהונגריה ואמי התנדבה ללמד אותם עברית בביתנו. יום
אחד הגיעה אלינו עולה חדשה נעימה ורצינית, ולאחר שהיא סיימה את האולפן של אימי היא
ביקשה להישאר ולעבוד אצלנו כעוזרת. אימי סרבה ואמרה שאמצעינו מצומצמים, אבל העולה
התעקשה וביקשה שנעזור לה להסתדר ולו רק לתקופה מוגבלת ואכן כך היה. אני זוכר שהיא
היתה מאוד חמה אלי, תמיד היא חיבקה אותי והכינה לי מאכלים שאהבתי. לאחר זמן כשהיא
נפרדה מאתנו היא סיפרה שהיא איבדה את בנה הקטן בשואה, וברגע שהיא ראתה אותי היה
נדמה לה שאני דומה לו, והיא הרגישה שהיא זקוקה להישאר קרוב אלי. היא נתנה לנו
למזכרת את התמונה שאני מצרף כאן
ביבי דודו מירי ונאוה ברנר
ביבי מירי אני ואבי
דוצי ומרצי ברנר
מרצי אבי דודו שוכב מירי ודוצי
דוצי ומרצי ברנר
מרצי (משה) ברנר כתב את הספר אתה בחרתנו שבו הוא מספר את קורות משפחתו בשואה שהם גם קורות השואה של יהדות הונגריה. את הבפר הזה הוא הקדיש לי ולהורי
מזל מוצרי
מזל מוצרי בחתונה שלנו
מזל מוצרי בויקיפדיה שכנה שלנו ברשב"א וחברה של אמי
יוחנן מגוש חלב
משפחת קליין
בתמונה חבורת ההונגרים הירושלמים. אבא שלי עומד
באמצע , מר קליין הבעלים של בית הקפה ההונגרי פיגמליון עומד בצד שמאל, וגברת קליין
יושבת בצד ימין. אבא שלי היה מנהל החשבונות של מר קליין , ובכל כמה שבועות גברת
קליין הייתה מתקשרת בבהלה "שעוד פעם באו לכאן מהמס ערך"... ולמה לפי
דעתכם רשויות המסים התמקדו במר קליין? האם הם חשבו שהוא כריש גדול כמו לפחות
פישמן? אז זהו שלא! משרדי המס ערך היו ברחוב קרן היסוד והפקידים החרוצים שיצאו כל
בוקר לטרף צעדו במעלה הרחוב לקפה פיגמליון כדי לשתות שם קפה עם איזה דובוש,
ובהזדמנות הזאת הם "בדקו" אם הגברת קליין מקפידה לרשום כל דובוש בספר
התקבולים והתשלומים הצהוב..
תגובות
הוסף רשומת תגובה