מסמכים היסטוריים של ההורים שלי
אמא שלי כתבה יומן בהונגרית שהיה מיועד לי, אבל היא
מעולם לא נתנה לי אותו. הוא היה מונח בערבוביה עם כל מיני מסמכים ומכתבים ובכלל לא
ידעתי מה זה. כנראה שאיכשהו היא ידעה שיגיע יום שבו אמצא אותו ואחפש מישהו שיתרגם
לי. עכשיו כשמצאתי מישהי שתרגמה אני קורא:
בני היקר! אני מגשימה את חלומי הישן ורושמת את החוויות
והמשפטים שלך, כי אני לא יודעת איך עתידך יראה, מי תהיה, אבל אני בטוחה, שזה תמיד
יתן לך הרגשה טובה להסתכל אחורה על התקופה, בה היינו עוד שלושתנו ביחד. כבר מזמן
תכננתי להתחיל את הרשומות, אבל עצרה אותי העובדה שבעברית יהיה לי קשה מאד לכתוב,
ושידעתי שבהונגרית אתה זה שלא יבין. הלילה גמלה בי ההחלטה שבכל זאת אכתוב
בהונגרית, ושכבר לא אהיה, תיתן למישהו לתרגם את השורות האלו. למרות שרשומות אלו הן
כתב אמהי די אינטימי, ובסופו של דבר הן עניין לשנינו בלבד, נוכחות המתרגם
במחשבותיי לא מפריעה לי. אני לא מכירה אותו, הוא לא מכיר אותי, ועד שהכתבים האלו
מגיעים אליו, אני כבר לא אהיה בחיים.
אני נורא מתרגש לשמוע שוב את אמא שלי מדברת אלי אחרי כל כך הרבה שנים שהיא כבר איננה.
כשסבא וסבתא שלי גורשו לאושוויץ מהעיר אורדיה
שבהונגריה הם שלחו את הגלויה הזאת לאמא שלי וכתבו : אנחנו עוברים מכאן ועדיין לא
יודעים לאן. תשמרו על עצמכם אוהבים אתכם מאוד אבא ואמא. בחלק התחתון אמא שלי כותבת
שזו הגלויה האחרונה שהיא קיבלה מההורים שלה הדוור מסר לה את הגלויה כשהיא ואבי
חיכו בעיר קלוז' בפתח ביתם לגרוש שלהם.
אדם הלר כותב לי בקשר לגלויה הזאת :
The
only copy I am attaching is not very good. The top part shows the address side
with the word “censored” stamped on. The backside is the note of Grandfather
telling of their “move”. The bottom is a comment written by your mother, saying
that she received while she and your father were waiting already outside for their
own “moving” (to the brick factory).
תגובות
הוסף רשומת תגובה